לפני שנתיים התפרסמה במוסף הארץ כתבה מרתקת של יוענה גונן על נורמה מקורווי, האישה שמאחורי רו vs וייד תחת הכותרת "היא כל מה שנערת פוסטר לא יכולה להיות. שקרנית, אלכוהוליסטית, לסבית וענייה".
הסיפור של נורמה טלטל אותי, והמאמר היה כתוב נהדר. בדרך כלל קשה למחזר דברים שכתובים טוב, והרבה פעמים נסיון למחווה לטקסט מסויים יוצא או מאד רחוק ממנו או חיוור לעומתו. כאן אני מרגישה שהשיר עושה חסד עם הכתבה, וגם עומד יפה בפני עצמו. מצער אותי מאד שהוא רלוונטי כל כך כרגע.
מיס נורמה הפצצה האנושית של השטן רוצה את הכסף שלהם
כשהיא אומרת לעשות הפלה,
הם רבו והתווכחו, אזכרה
כשהיא משנה גרסה:
העוברים המתים בנוף השגור
הם אמרו – רמאית זקנה
טוב מאוד שאנחנו משחקים בה
היא אומרת: אני לא אישה
והקהל הגיב – לסבית מטונפת, מה את
ולהגיד, ששיקרה
מה להגיד,
למי שלא נולדו
היא היתה נשמעת כנה
חמצן באפה,
לבה פוגע במוות,
מתוחכמת כמו חרטה.
ובמקום זאת
מתה אישה צעירה
שלא היה לה אומץ לומר
גברים לבנים בתחת שלי.
