אני לוקחת דברים ללב. אומרים שזה לא בריא, אבל כזו אני. עם זאת אני משתדלת לעשות משהו מועיל (או לפחות יפה או נעים) עם מה שנלקח ללב.
באחת הסדנאות נאמר לי על ידי משתתפת שכל המיחזורי מילים שלי נראים לעין אותו דבר – אחידים, מסודרים, חסרי צבע. הסיבות לכך די הגיוניות לדעתי: לרוב אני יותר נמשכת לנבירה בטקסט מאשר לכותרות; הצד המילולי שלי הרבה יותר מפותח מהצד הויזואלי, וגם – בסופו של דבר זה טבעי שליוצרים יש סגנון מסויים. ולמרות שהיה לי קו הגנה מוצק אל מול הטענה הזאת היא נכנסה לי ללב. כי מה שהטענה הזו באמת שיקפה לי זה שיש לי הרגל לשבור. והרי זה לב העניין בסדנה: לשבור ולהרכיב מחדש, בכל רובד.
שיפוץ אדיר
טבע שביר
נרשמו כמה בקרים בהם קולו של משבר האקלים
היה בווליום סביר
טכנולוגיה גרמנית מהפכנית
של שבירת קירות המצודה
ציווליזציות נשלפות מכל הסוגים
ים רוצה פשוט לבוא ולשחק כמימים ימימה
הסודות לאריכות חיים
כתיבה ועץ. הרבה עץ.
אני רוצה להשתמש בשיר הזה כדי להדגים איך מילים נטענות במשמעויות ספציפיות כשהן מתחברות למילים אחרות. הרבה פעמים אני מבחינה בחיבורים רק לאחר מעשה, וזה שלב חשוב ומאד אהוב עלי ביצירה. בגלל שהיצירה במיחזור מילים נעשית עם שליטה על מעט מאד היבטים ביחס לכתיבה, לא רק שאנחנו זכאים לפענח מה כתבנו, אלא שזה ממש חלק מהתפקיד שלנו. אין הכוונה לומר חס וחלילה שהפרשנות שלנו כמחברים חשובה או נכונה יותר מן הפרשנות של כל קורא אחר; אבל בעוד בכתיבה הצעת פרשנויות לטקסט על ידי המחבר נחשבת לא אלגנטית בלשון המעטה, במיחזור מילים היא מומלצת מאד, ובמיוחד בסדנאות – כיוון שהקריאה והפיענוח הופכת לפעולה משותפת, ומשלבת את עולם האסוציאציות של כל המשתתפים.
כאן למשל, אני לא חשבתי על המשמעות שהמילה "המצודה" מקבלת בסמיכות ל"טכנולוגיה גרמנית מהפכנית", יערה עלתה על זה. אני בהתחלה לא שמתי לב למשמעות של הים שרוצה לבוא ולשחק כמימים ימימה בהקשר של משבר האקלים – התוצאה האפשרית של הנמסות הקרחונים היא הצפת היבשות, שאולי תזכיר קצת את ים טטיס הקדמון.
ויש עוד חיבורים ומשמעויות, או כמו שאמר לקסקלי, וישנה גם סיבה רביעית.



