פילוסופיה של מיחזור מילים
מיחזור מילים היא שיטת יצירה חדשנית ששורשיה העתיקים נטועים עמוק בראשית התהוות השפה. בעולם העתיק טקסטים קיבלו יותר סמכות וחשיבות אם הם שאבו מטקסטים קודמים. קריסטבה ובחטין, שהגו את מונח האינטרטקסטואליות, מתייחסים לכל מילה כיחידה המקשרת לטקסטים אחרים. כך שלמעשה כל טקסט ממחזר טקסטים קודמים.
שירת דאדא נוקטת בטכניקה דומה של גזירת מילים וסידורן מחדש, לרוב מעיתונים, ומשאירה את החיבור מחדש של המילים הגזורות ליד המקרה. עבודות דומות עם מסרים אנטי ממסדיים אפשר למצוא בתרבות הפאנק והפאנזינים. פאנזינים הם מגזינים מחתרתיים שבאופן מסורתי משוכפלים במכונות צילום ומתאפיינים במראה מחוספס ותכנים חתרניים ופרובוקטיבים. (הייתי שותפה לאחד כזה פעם, במקביל לחברות במערכת עיתון בית-הספר. חנונית בבוקר, אנרכיסטית אחרי הצהריים).
טקסט הבנוי מיצירה קודמת יכול להיות מעצים ומעניק סמכות הן עבור המקור והן עבור היצירה הנגזרת (ראיתם מה עשיתי פה?), הוא יכול להיות ביקורתי עד כדי שחיטת המקור, הוא יכול לשלב ביקורת והערכה, הוא יכול להיות התפתחות וחידוש שהעמדה בהן כלפי הטקסט המקורי – תמיכה או התנגדות – היא עניין שולי.
במיחזור מילים נותנים ביטוי לאינטרטקסטואליות של הכל באופן הכי מילולי שאפשר. סדנת מיחזור מילים חושפת את המהות הבין-טקסטואלית של השפה, בדרך משחקית וחווייתית. היא נותנת מקום לשוחח עם טקסטים באופן מעמיק או באופן בלתי מודע.
לבסוף, מתוך שינוי ההרגל הטכני של הכתיבה מתרחש שינוי באופן בו אנו מחברים טקסט. השימוש במילים מוכנות מאפשר לנו להתבטא בחופשיות יתר, ולומר דברים שלא היינו מעיזים לומר בעצמנו – באמצעות מילים שכבר נאמרו.
במיחזור מילים נוצרת שירה עברית חדשה באמת, ממגוון גדול של חומר מילולי: מכתבים מרשות התאגידים, מאמרים אקדמיים, מוסף הארץ, חוברות מתכונים, קונטרסים של ברסלב, ספרים עזובים שאיש לא חפץ בם, שירים אחרים, ועוד. אם הגעתם עד הנה והסתקרנתם אתם מוזמנים לעיין בעמוד השירים וההגיגים, לבדוק מתי הסדנה הקרובה לקהל הרחב או להזמין סדנה אליכם.
